                    בני יוסף שו"ת וחידושים על הרמב"ם וקצת ליקוטים מהרב הגדול עט"ר מ"ז זקן ביתי כמהר"ר יוסף יאושע קאריו זצוק"ל וזיע"א                  סימן א' שאלה ראובן נשא את לאה זה ג' שנים ובכל יום ויום לא יבצר קטטות ומריבות מסיבה דהיא פתאית ולא איהדרא לה את בעלה וכמה פעמים הלכו לב"ד ורוצה אשה לגרשו ומשימים שלום ביניהם והתרו בה כמה אנשים ולא שמעה ועד אחרן הנה בעת"ה מצאה עילה וסיבה ובאה לפני ב"ד הצדק ואמרה שרצונה להפרד ולגרשו מט' דיש לה בת נשואה ודעתה להביאה בבית בעלה זמן מה עד שיתרצה חתנה לגרשה וגם אח"ך שתשב שם עד שיזדמן לה זיווג להשיאה ואם מאן ימאן הבעל בתנאי זאת מוכרחת להתפרד מבעלה וחזרה ואמרה שלא יהיה הענין בגט כריתות אלא זאת עשו דאני מתרצית ליטול בלאותי קיימים ולקרוע הכתובה ולא ישאר לנו שום שייכות ושום אישות ולא תקראי לי עוד בעלי אלא כזר יחשב ובפי' אני מוחל כתובתי ומודית לפניכם כי התקבלתי כתובתי והנני הנני מוחל שאר וכסות דהיינו מזונות כל ימי חיי אפי' שאחיה עוד חמשים שנה בפשיטות בין בחיי בעלי ואף כי אחרי מותו. והנני נותן רשות מספיק לבעלי למען ישא אשה כרצונו הגמור. ובפי' הנני מוחל עונה האמורה בתורה כל ימי חיי בעלי אך לא ע"י גט כפי הטעמים הכמוסי' אלא יהיה נחשב כמו גט ממש דכל ענין הגט הוא לתועלתי אי אפשי בתועלת זה מטעם דבלא"ה איני רוצה להנשא לשום אדם אלא דוקא רצוני להיות בביתי שקטה ושאננה ואם אמות לא יירשני בעלי. ושאלה מב"ד הצדק למען יכתבו שטר מעב"ד עשוי בכל תוקף וחוזק כראי מוצק לפו"ד וכתחז"ל והכל הוא ברצון נפשי דלא אניס כלל. ונלאו ב"ד לתווך השלום ובקשו כמה תקונים על צרת הבת ולא שמעה לקול מורים. וכראות הבעל האי חציפותא מורדת בבעלה הנה קץ בחייו והודה לעשות כדבריה וה"ז דומה לבעל התל ולבעל החריץ. והנה עמדה אספה וקיבצה כל בלאותיה הקיימים וגם תבעה ממנו סך שש מאות גרוש מנ"מ שלה והיה הפירות לוקח הבעל קיים מצות פריעה בידה עספ"א וגם פאת ירושת אמה גם זה עשו חשבון עמה ובאופן שלא נשאר להאשה הנז' שום טו"ת עם בעלה הנז' לא בחייו ולא במותו. וב"ד הצדק כן עשו וקרעו את הכתובה בפניה ונטלה קנין גו"ש על הודאת מחי' הכתובה ועל המזונות ועל נתינת רשות לישא אשה ועל העונה לפו"ד וכתחז"ל ועל סך הנז"ל שהיה ביד בעלה ולא נשאר לה על בעלה שום טו"ת ולא שום שייכות אישות כלל וכלל וכמו זר יחשב בעלה עמה והיא עם בעלה. וליותר יפוי כח נשבעה האשה ש"ח בביטוי שפתים ע"ד המב"ה וע"ד הנב"א וע"ד וע"ד בעלה הנז' דלא למיהדר בה ודלא להשנאה. וכ"כ קנו מיד בעלה איך נסתלק מירושת אשתו הנז"ל סילוק גו"ש כתחז"ל אלא ירשו יורשיה. וליותר יפוי כח נשבע בש"ח כנז'. ונסתפק השואל אם יש במחילת לאה הארבעה דברים הנז' דהיינו כתובה מזונות עונה רשות לישא אשה ממשות לפו"ד. וכ"כ על סילוק הבעל אם מהני אפי' בקנין ובשבועה. עוד שאל השואל כי הנה הבעל צווח ככרוכיא דרצונו לפוטרה בגט דדילמא לא יהבי ליה אחריתי כל עוד דאגידה ביה קמייתא ולא ימצא מנוח אם הדין נוטה לגרשה בע"כ כי לא טוב היות האדם לבדו ואפי' אם יכוף ראשו ולחזור לה חזרה חנה לשחרירותה הרי היא שנואה לפניו ובאלו אמרו בני שנואה ושכמ"ה: תשובה ידענא בנפשאי ערכי עלי אך אשים דברי מה שתעלה מצודתי הנוגע לענין הלכה מה שהוא מפורש בפוסקים את אשר ישנו עמי במחיצתי. ואען ואומר תחי' וראש על ראשון ראשון הסעיף א' על מחי' מזונות נראה פשוט שמחילתה מחילה אפי' דהוי מתנה עמ"ש בתו' שארה וכסותה ושארה היינו מזונות כמ"ש הטור סי' ס"ט ובמתנה עמ"ש בתורה איפלגו ר"מ ור"י פ' אעפ"י ד' נ"ו גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין ליך עלי שאר כסות ועונה דלר"מ תנאו בטל ולר"י תנאו קיים בדבר שבממון וא"כ במזונות שהוא ענין ממון תנאו קיים דקיל"ן כר"י והכי פסקו הרמב"ם פ"ו מה' אישות ה"י ופי"ב ה"ז וכן פסק מרן הקצר סי' ס"ט ס"ו וז"ל התנה הבעל שלא יתחייב וכו' ותנאו קיים חוץ מג' דברים וכו' יע"ש. וגדולה מזו אמינא דאפי' אם לא מחלה המזונות מדינא פטור הבעל בנ"ד דהבעל רוצה לגרשה ולפוטרה בגט. דהרי הרא"ם בתשו' ח"א סי' ל' כ' אשה שבעלה רוצה לגרשה ואינו יכול מחמת חרגמ"ה אינו חייב במזונות יע"ש. גם הב"ח בסי' ע"ז הסכים עמו ועיין במוהרש"ך ח"ב סי' ל"ו ובלחם רב סי' נ"ו: גם מה שפטרה אותו מעונה נראה לכאורה דלא יכולה לעשות כזו כוון דהוי מתנה עמש"ב דקי"ל בדבר שאינו ממון איי התנאי מועיל כמו שפסק מרן בש"ע סי' ס"ט ס"ו חוץ מג' דברים שאין התנאי מועיל ואלו הם עונתה וכו' דעובר על לאו. ואולם היינו דוקא בתנאי בעלמא בלא קנין אבל בנ"ד דהיה קנין מהני התנאי כמ"ש הסמ"ע בח"מ סי' כ"ב ס"ק ט"ז והביאו דבריו בבה"ט כאן בסי' ס"ט. ועוד בה כי בנ"ד דרוצה הבעל לגרשה אינו עובר על לא יגרע דהרי כ' מור"ם במפה סי' ע"ז ס"א וי"א דאם רוצה לגרש מיד וכו' ונ"ל דאף בלאו דלא יגרע אינו עובר וכ"כ הר' פרי האדמה ח"ד ד' א' ועיין להר' מעיל צדקה סי' ל"ג דל"ט דכ' כן ועיין במהרש"ך ח"ב סי' ל"ו ובלחם רב סי' נ"ו ועיין בתשו' ושב הכהן בסוף הס' בקונט' דהאריך הרחיב כיד ה' הטוב'. ועיין למוהראנ"ח ח"ב סי' מ"ג דכ' כל שנתנה רשות ש"ד והביא ראיה מהש"ס דאמרי' עד כמה דיהיב ליה רשותא ונסתפק עוד אם יכולה לחזור והביא ראיה לכאורה ובסיום דבריו נתן פנים לומר דאינה יכולה לחזור יע"ש ובנ"ד דאיכא קנון ושבועה כבר מלתינו אמורה דלית דין צריך בשש דאינה יכולה לחזור ועוד עיין להר' משאת משה ח"א סי' ז' יע"ש: גם את הסעיף הג' דמחלה כתובתה לבעלה הרי חזינא